החלטה בתיק בר"ע 3112-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 10.7.11 (השופטת אופירה דגן-טוכמכר ונציג הציבור עו"ד סלע; תיק ע"ר 6456-12-10).

הדיון בבית הדין האזורי

2.      המבקש, הינו קבלן לביצוע עבודות שלד, אשר שכר את שירותיהם של המשיבים לצורך עבודות בניה. תנאי ההתקשרות שבין הצדדים לא נקבעו בהסכם בכתב. לטענת המבקש הוסכם כי התשלום למשיבים יהיה על בסיס קבלני, בהתאם להתקדמות העבודה ואילו לטענת המשיבים סוכם על תשלום לפי שעות עבודה.

בשלב מסויים, עלו היחסים בין הצדדים על שרטון, וזאת, בין היתר על רקע טענות המשיבים כי לא שולם שכרם בגין עבודתם בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006. בעקבות כך הגישו המשיבים תביעה בבית הדין האזורי בתל אביב (הרשמת מוניקה מרגלית; ד"מ 4035/07 וד"מ 4039/07).

3.      ביום 15.3.10 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נקבע כי על המבקש לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר עבודה בסך 7,600 ש"ח בגין עבודתו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006. בית הדין האזורי קבע כי המבקש לא הציג גרסה ברורה לעניין התמורה לה היו זכאים המשיבים בהתאם לחוזה הקבלני ולא פירט את ימי עבודתם בפועל; לפיכך, קבע בית הדין כי המשיבים זכאים לשכר מינימום בגין עבודתם.

4.       על פסק דין זה הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, במסגרתה טען כי טעתה הרשמת בקביעתה כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וכן בפסיקתה לעניין גובה השכר לו זכאים המשיבים. ביום 4.10.10 החליט בית הדין הארצי (השופט רבינוביץ) ליתן למערער רשות ערעור לעניין גובה השכר, ודחה את הבקשה, ככל שהיא נוגעת לעצם קיומם של יחסי עבודה.

בערעורו בבית הדין האזורי, פירט המבקש את הסתירות בעדויותיהם של המשיבים בעניין השכר השעתי, שלטענתם הובטח להם, וטען כי, משנדחתה טענת המשיבים לעניין השכר, הרי שיש לקבל את טענתו לפיה סוכם עם המשיבים על שכר קבלני, וכי השכר הקבלני שולם להם באופן מלא (בסך 58,000 ש"ח). עוד טען המבקש כי המשיבים אינם זכאים לשכר מינימום עבור משרה מלאה, בנסיבות בהן לא הוכיחו כי עבדו בהיקף של משרה מלאה וכי בתקופה הרלוונטית, עמד שכר המינימום על סך 3,583ש"ח לחודש, בעוד שחישוביו של בית הדין נעשו לפי שכר מינימום בגובה 3,800ש"ח.

לטענת המשיבים כוון הערעור כנגד קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, אשר אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהן. עוד טענו המשיבים כי לא נפל פגם באופן בו קבע בית הדין את שכר המינימום במועד הרלוונטי.

5.      בית הדין האזורי קבע כי אין להתערב בפסיקת הרשמת לפיה, וכי בנסיבות העניין, זכאים המשיבים לשכר מינימום עבור עבודתם אצל המבקש בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006. עוד קבע בית הדין כי מצד המבקש לא הוצגה כל גרסה לעניין שיעור השכר הקבלני שלטענתו סוכם עם המשיבים ולא הובהר מה שולם להם בפועל בגין כל אחד משלבי הבניה. לפיכך, בנסיבות העניין, ובשים לב לאופי העבודה בבניין, אשר כדבר שבשגרה מתבצעת מדי יום ביומו, קמה חזקה כי העובדים עבדו בהיקף של משרה מלאה, ולכן הם זכאים לשכר לפי חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987.

יחד עם זאת, קבע בית הדין האזורי, כי שכר המינימום הרלוונטי לצורך חישוב השכר עמד על 3,585 ש"ח ובהתאם לכך זכאי כל אחד מהמשיבים לסך של 7,164 ש"ח בגין תקופת העבודה בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2006.

6.      פסק הדין התקבל במשרדי בא כוח המבקש ביום 20.7.11 וביום 27.9.11 הגיש המבקש הודעת ערעור; לאחר שהוברר למבקש כי עליו להגיש בקשת רשות ערעור, הגיש המבקש הבקשה דנא.

טענות הצדדים

7.      המבקש ציין כי מאחר ומדובר היה בפסק דין שניתן על ידי שופט הוגשה הודעת ערעור ולא בקשת רשות ערעור ומכאן נובע האיחור בהגשת הבקשה. עוד טוען המבקש כי לא ייגרם כל נזק למשיבים במידה ובקשה זו תתקבל.

בנוסף, טוען המבקש כי אין מדובר באיחור הנובע מזלזול בסדרי הדין וכן כי סיכויי הערעור טובים.

8.      בכתב הערעור, אשר צורף כנספח לבקשה, טוען המבקש כי שכרם של המשיבים שולם במלואו בהתאם להתקדמות שלבי הבניה, תחילה על ידי המבקש ולאחר מכן על ידי בעל הנכס.

המבקש מפרט בכתב הערעור את הסכומים ששולמו למשיבים לפי תקופות העבודה השונות ומציין כי השכר החודשי אף היה גבוה משכר המינימום הרלוונטי לאותה תקופה.

9.      המשיבים טוענים כי אין להתייחס לאיחור בהגשת הבקשה כאל טעות בהיסח הדעת כי אם להטעיה המעידה על חוסר תום לבו של המבקש. עוד טוענים המשיבים, כי אין בכתב הערעור כל טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד וכן כי לא הועלתה שום טעות או טענה משפטית המצדיקה התערבות בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי.

דיון והכרעה

10.  המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):